גילוי מוקדם של סרטן הערמונית

בשנים האחרונות זוהו ברפואה קבוצות של מטופלים, הנמצאים בסיכון יתר לפתח סרטן בערמונית. כעת מוצעות להן בדיקות מותאמות אישית

ד"ר דוד מרגל

עיקרי הדברים:

• גידול ממאיר בערמונית הוא סוג הסרטן השכיח ביותר אצל גברים בישראל ובעולם המערבי (בדומה לסרטן שד אצל נשים).
• בעקבות השיפור באבחון ובטיפול, עלה שיעור המחלימים ממנו – והגיע כיום ל-93% מכלל המאובחנים.
• לצד החדשות הטובות, חשוב לזכור שכמו כל סרטן, הוא בהחלט עלול, במקרים מסויימים, להביא למוות.
• זו הסיבה שעדיף לגלות אותו כשהוא ממצא קטן, לפני שהוא הספיק להתפשט מקומית או לשלוח גרורות.
• בשנים האחרונות הצליחו לזהות ברפואה קבוצות של גברים הנמצאות בסיכון יתר לפתח סרטן בערמונית.
• קבוצות אלו כוללות, בין היתר: מי שאביו או אחיו לקה בסרטן ערמונית בגיל צעיר; מי שקיבל תוצאה גבוהה בבדיקתPSA; מי שיש לו שיבוש גנטי ב-BRCA1 או BRCA2.
• אנו מציעים למטופלים בסיכון יתר מעקב צמוד (מדי כמה חודשים או עפ"י הצורך), הכולל בדיקות מדוייקות ומתוחכמות, תוך הערכה מתמדת של רמת הסיכון וקבלת החלטות רציונלית ומשותפת.
• הטיפול נעשה בהתאמה אישית למטופל, על פי מאפייניו הגנטיים והביולוגיים, ובהתאם להעדפותיו האישיות.

סרטן הערמונית הוא סוג הסרטן השכיח ביותר אצל גברים בישראל. זהו גידול ממאיר, המתפתח בבלוטת הפרוסטטה במשך שנים ארוכות, בדרך כלל באיטיות, וכמעט שאינו מופיע לפני גיל 40.

בשנות ה-60 המאוחרות לחיים שכיח למצוא אותו אצל רבים, וכמעט אצל כל גבר מעל גיל 80 יש תאים סרטניים בערמונית – כנראה כחלק מתהליכי ההזדקנות הטבעיים, ובדרך כלל בלי שיש להם כל משמעות קלינית שהיא.

הגורמים לסרטן הערמונית עדיין אינם ידועים, אך ידוע שמי שאביו או אחיו חלו בסרטן הערמונית נמצא בסיכון-יתר ללקות בו. סיפור משפחתי, אגב, כולל לא רק את האבא והאח (וקרובים נוספים), אלא גם את נשות המשפחה (כאלו שסבלו מסרטן שד או שחלות בגיל צעיר).

כיום ידועים ברפואה גורמי סיכון נוספים לסרטן ערמונית, שמי שיש לו אותם נמצא בסיכון יתר לפתח את המחלה. אלו כוללים: שיבושים גנטיים ב-BRCA1/2; ערך גבוה של חלבון הערמונית PSA המתקבל בבדיקת דם שגרתית בקופת החולים; מי שיש לו בן משפחה שלקה בסרטן הערמונית

בניגוד לסוגי סרטן אחרים, שבהם קיימת התוויה לכריתה ניתוחית מייד עם הגילוי, הסיפור בסרטן הערמונית הוא מעט יותר סבוך. זאת משום שהאבחון הוא מורכב יותר (ביופסיה עלולה שלא לדייק; וביופסיות חוזרות הן מכה שלא כתובה בתורה) ומשום שהגידול עצמו יכול להתנהג בכל מיני דרכים (להיות איטי ו"רדום" במשך שנים או לעבור התמרה ולהפוך לאלים) בלי שנוכל לצפות זאת מראש או לדעת לאיזה סוג לסווג אותו עם גילויו.

כל המרכיבים הללו, בתוספת לעובדה שקיים מגוון רחב של שיטות טיפול (החל ב"מעקב פעיל", עבור בניתוח פתוח או רובוטי וכלה בטיפולי קרינה – וזה רק על קצה המזלג), הופכים את הגידול בערמונית לאתגרי לאיתור ולמורכב בכל הקשור לקבלת החלטות אודותיו.

נזכיר את אחת הדילמות המרכזיות בתחום: מצד אחד – אם נתגלו כמה תאים ממאירים בודדים בערמונית, אולי אין בכלל צורך לטפל בהם, ומספיק לבצע מעקב מתאים, שהרי יש סיכויים לא רעים שזה יהיה גידול "עצל" שלא יפריע למטופל להגיע לשיבה טובה, ולמות מזיקנה. מצד שני, אם זה הסוג האלים – הוא יכול תוך כמה חודשים להתפתח למחלה גרורתית, עם סיכויי ריפוי נמוכים יותר. מה עושים??

זו הסיבה שפתחנו את מרפאת הערמונית החדשה ב"אורומדיק", המיועדת למטופלים הנמצאים בסיכון יתר לפתח את המחלה, ומטרתה לאבחן אותם טוב יותר – ולסייע להם בקבלת החלטות לשמירה על בריאותם.

במרפאה עומדים לרשות המטופלים רופאים מנוסים ובעלי שם בתחום, ולרשותם הטכנולוגיות החדישות ביותר הקיימות כיום. השילוב של המקצוענות הרפואית עם חזית הטכנולוגיה, מאפשרים לנו להציע, לראשונה בישראל, טיפול ומעקב בהתאמה אישית למטופל על פי מאפייניו הגנטיים והביולוגים.

סטנדרט האבחון הנהוג כיום, כולל נוסחה המשקללת את תוצאות ה-PSA עם תוצאות הביופסיה, הנקראות "ציון גליסון"(Gleason Score). נוסחה זו נמצאת בשימוש נרחב – אך חסרונה הגדול בכך שהיא "גסה" ומבצעת חיתוכים סטטיסטיים על פי ממוצעים, שלא תמיד מתאימים לכל מטופל ומטופל.

גם אנחנו, כמובן, משתמשים בנוסחה המקובלת – אך מוסיפים אליה פרמטרים נוספים (כמו, למשל: מידע גנטי, בדיקות ייחודיות, היסטוריה משפחתית וכד') כדי לעדן ולדייק אותה, וכך לחשב באופן יותר ממוקד את הסיכון הקונקרטי של המטופל הספציפי. הדבר חשוב במיוחד אצל מטופלים בסיכון יתר לסרטן הפרוסטטה.

האמצעי הראשון שבו אנחנו עושים שימוש הוא שיחה מפורטת עם הרופא, כולל בדיקה פיזיקלית (בדיקה גופנית), מילוי שאלונים ושיחה פתוחה ובגובה העיניים.

בין הטכנולוגיות שבהן אנו עושים שימוש: אולטרסאונד טרנס-רקטלי חדיש(סונאר הנותן תמונה של הבלוטה); בדיקות גנטיות מתוחכמות (בעיקר ל-BRCA1/2); ביופסיה לערמונית; ביופסיה חכמה לערמונית; ובדיקות אונקוגנטיות חדישות.

במיקרים רבים כאשר סרטן הערמונית מתגלה מוקדם ניתן לומר שהוא מתנהג כמחלה כרונית.  אפשר לדמות את המעקב בשלב זה, לזה של מחלת פרקים שיגרונית או כל בעיה כרונית שאינה קטלנית.