מהן אבנים בכליות?
הכליות הן איברים קטנים בקוטר של כעשרה סנטימטרים, והן ממוקמות בחלק האחורי של הגוף. תפקיד הכליות הוא לסנן את הדם מחומרי פסולת, אשר לאחר מכן נפלטים מן הגוף עם השתן. אבנים בכליות הן משקעים מוצקים קטנים, העשויים ממינרלים ומלחים שונים, אשר "נתקעים" בתוך הכליות או דרכי השתן. אבנים אלה יכולות להיות קטנות כגרגירי חול, ולהגיע עד לגודל של כדור גולף. אבני כליות יכולות לחסום את דרכי השתן ואף לגרום לזיהום ולכשל כלייתי חמור. אם חוויתם התקף אבנים בכליות, אתם ודאי יודעים כי זוהי תופעה לא נעימה שעשויה אף להיות כואבת ביותר, אך בעזרת טיפול נכון ניתן להתמודד איתה במהירות וביעילות.
מהם הסוגים השונים של אבני כליה?
אבנים בכליות הן בעיה שכיחה יחסית בקרב האוכלוסייה. על פי סקירה שפורסמה בשנת 2023, בישראל כ-7% מהאנשים עשויים לסבול מאבן בכליה לאורך החיים, כאשר השכיחות של אבנים בכליה בגברים גדולה פי שלושה מנשים.
ישנם סוגים שונים של אבני כליה, הנבדלים זה מזה בהרכב האבן, כלומר – החומר ממנו עשויה האבן. להרכב האבן ישנה חשיבות גדולה בתהליך הבירור הרפואי, שכולל אבחון הגורם להיווצרות האבן והערכת הסיכון להיווצרות אבני כליה נוספות בעתיד.
אלו הם סוגי אבני הכליה
- אבני סידן – זהו הסוג הנפוץ ביותר של אבני כליה, המהווה 80% מכלל אבני הכליות. ברוב המקרים, אבני סידן מכילות גם אוקסלט – חומר שמיוצר על ידי הכבד, ובנוסף מגיע לגופנו דרך מזונות כמו אגוזים, שוקולד ועגבניות. לעתים אבני סידן יכילו גם פוספאט (זרחן).
- אבני חומצה אורית – סוג זה הוא השני בשכיחותו. אבן זו נוצרת כאשר השתן חומצי מאוד.
- אבני סטרוויט – סוג נדיר יותר של אבני כליה, הכולל תערובת של מגנזיום-אמונים-פוספאט או קלציום פוספאט אבנים אלו נוצרות כתוצאה מזיהומים חוזרים בדרכי השתן, ולכן נקראות גם אבני זיהום.
- אבני ברושיט ואבני ציסטין – מדובר בסוג נדיר יותר של אבני כליה. מטופלים הסובלים מאבן מסוג זה בכליה, צפויים לסבול מאירועים חוזרים ונשנים של אבני כליה בעתיד.
מהי שכיחותן של אבני הכליה השונות באוכלוסייה?
במחקר שבוצע בהובלתו של פרופ' דוד ליפשיץ, נבדקה שכיחותן של אבני הכליה השונות בישראל בקרב 401 גברים ו-137 נשים, למשך שנה אחת.
במחקר נמצא ששכיחות אבני סידן בשילוב אוקסלט היא כ-75% , שכיחותן של אבני חומצה אורית עומדת על 15%, אבני סידן בשילוב פוספאט נמצאו בקרב 12% מהמטופלים, ואילו שכיחותן של אבני BRUSHIT וציסטין עמדה על 2% לכל אחד מסוגים אלו. שכיחות זו דומה לשכיחות של אבני כליה באזורים אחרים בעולם.
מהם הגורמים לאבנים בכליות?
התשובה לשאלה "מה גורם לאבנים בכליות" משתנה על פי סוג האבנים, אך גורמי הסיכון כוללים:
- שתיית מים מועטה מדי
- עודף משקל
- צריכת כמויות גדולות של חלבון מן החי
- תזונה עשירה במלח או בסוכר
- ניתוח מעקף קיבה
- מחלות מעי דלקתיות
- מחלות כליות
- נטילת תרופות מסויימות, כמו נוגדי חומצה על בסיס סידן
- פעילות יתר של בלוטת התריס
- רמות גבוהות של ויטמין די בגוף
- סוגים מסויימים של מחלת הסרטן
- טיפול כימותרפי
- מחלות מפרקים כמו שיגדון (גאוט)
- נטייה גנטית
- זיהומים בדרכי השתן
- סוכרת
כיצד וממה נוצרות אבנים בכליות?
אנשים רבים תוהים ממה נוצר אבנים בכליות. הדבר מתרחש כאשר בשתן יש ריכוז גבוה של מינרלים ומלחים, אך הוא לא מכיל מספיק נוזלים כדי להמיס אותם. בתנאים אלה, החומרים השונים נצמדים זה לזה לכדי יצירת גבישים בגדלים שונים.
אבנים בכליות – תסמינים
גם אם יש לכם אבנים בכליות תסמינים לא בהכרח יופיעו, לפחות לא בשלב הראשוני. התסמינים יתחילו להתפתח כאשר האבן תתחיל לנוע בתוך הכליה או שתגיע לצינור השופכה.
אבנים בדרכי השתן תסמינים יכולים לכלול:
- כאבים: הכאבים עשויים להשתנות בחומרתם, במיקומם ובתכיפות שלהם. כאבים בכליות ובדרכי השתן יכולים להופיע בגב, בבטן, במותניים או מתחת לכלוב הצלעות. אלו הם כאבים חדים, אשר בדרך כלל מגיעים בגלים ומשתנים בעוצמתם. אתם עשויים לחוש אף צריבה בעת מתן שתן, והתכווצויות שרירים עוצמתיות הנובעות מחסימת השופכה.
- שינויים במתן השתן: שינויים אלה יכולים לכלול תכיפות או דחיפות רבה במתן שתן או הפרשת כמויות גדולות או קטנות מן הרגיל של שתן בכל פעם.
- חום, צמרמורות ורעידות: תסמינים אלה מעידים ככל הנראה על התפתחות זיהום בדרכי השתן, ומחייבים הגעה מיידית לרופא.
סימפטומים נוספים עשויים לכלול:
- דימום מועט או רב בשתן
- שתן ורוד או חום
- שתן עכור ובעל ריח עז
- בחילה והקאות חוזרות ונשנות
הסמפטומים של אבנים בכליות עשויים להתפתח בהדרגה, אך הם בדרך כלל מתחילים בכאבים חדים המלווים בשינויים במתן שתן ובבחילות. אם אתם סובלים מתסמינים אלה והכאב אינו מוקל לאחר מספר שעות, מומלץ לפנות מיד לטיפול רפואי.
אבחון
כדי לאבחן אבנים בכליות, הרופא יאזין תחילה לתלונותיו של המטופל, לתיאור הכאבים ולתסמינים השונים. הרופא אף ישאל לגבי ההיסטוריה הרפואית כדי לבדוק אם קיימים גורמי סיכון המגבירים את הסיכוי להתפתחות אבנים בכליות. בעיקר אירועים קודמים והיסטוריה משפחתית לאבני כליה.
הצעד הבא באבחנה הוא לערוך בדיקות דם כדי לאתר כמויות גבוהות של קריאטנין ושיינן (חומצה אורית) בדם, כמו גם מינרלים כמו סידן, נתרן, אוקסלט וכולי. בבדיקה זו ניתן גם לבדוק אם יש סימנים לזיהום בגוף.
הרופא אף יבצע בדיקות שתן, כדי לבדוק אם יש דימום, ואם הוא מכיל אבנים שכבר נפלטו. במקרה זה, הרופא יוכל לבדוק את האבן שנפלטה, להבין לאיזה סוג היא משתייכת, ובכך לדעת מהו הטיפול המומלץ.
עד לא מזמן, הדרך היחידה ללמוד על הרכב וסוג האבן הייתה רק באמצעות בחינה שלה, לאחר הוצאתה מהכליה. שימוש בכלי הדמיה כדוגמת רנטגן, אולטרה-סאונד או CT, מאפשרים לאבחן את קיומה של אבן בכליה, אך אינם מאפשרים ללמוד על סוג והרכב האבן. לכן, קיים אתגר של ממש בזיהוי מהו סוג האבן הנמצאת בכליה של המטופל.
אמנם ניתן לטפל בהצלחה באבני חומצה אורית ולהמס אותן, אבל השאלה המתבקשת היא כיצד ניתן לאבחן שאכן מדובר באבן מסוג חומצה אורית?
מחקר שתוצאותיו פורסמו בשנת 2024, מצביע על שיטה לניתוח נתונים המאפשרת לחזות בסבירות גבוהה האם מדובר באבני חומצה אורית. השיטה לוקחת בחשבון מספר מאפיינים של האבן כפי שנצפו בבדיקות ההדמיה, לצד גורמים נוספים.
מדובר במחקר פורץ דרך, שמאפשר לאורולוגים להתאים למטופלים אלו את הטיפול הייעודי להמסת האבן.
מהי חשיבותו של אבחון סוג האבן?
אנשים שסבלו לאורך החיים מאבן בכליה, עלולים לסבול מאבני כליה נוספות בעתיד. למעשה, עד כמחצית מהמטופלים שסבלו מאבן בכליה עלולים לסבול מאירוע דומה נוסף בטווח של חמש שנים!
בשל כך, ישנה חשיבות גדולה בבירור סוג האבן, שבתורו מעניק לנו מידע גם על הגורמים להיווצרות אבני כליה. אבחון סוג האבן מאפשר לאורולוגים להתאים טיפול שימנע או לפחות יפחית את הסיכון להיווצרות אבן נוספת בכליה בעתיד.
כיום, אבחון זה נעשה באמצעות בירור מטבולי, הכולל את בדיקת הרכב האבן, בדיקות דם וכן בדיקת שתן הכוללת איסוף שתן של המטופל לאורך 24 שעות, בשני סבבים (כלומר פעמיים).
על אף חשיבות הבדיקה, המידע שבידינו מצביע על כך שכ-50% בלבד מהמטופלים משלימים את הבירור המטבולי, וההנחה היא שחלקם מוותרים על "התענוג" בשל הקושי והטרחה הכרוכה באיסוף שתן לאורך שתי יממות.
אבני כליה מסוג חומצה אורית
בעשורים האחרונים נראה שחלה עליה בשכיחות אבנים מסוג חומצה אורית, הקשורה לעליה בשכיחות התסמונת המטבולית – צבר של בעיות רפואיות המעלות את הסיכון למחלות לב וכלי דם, ביניהן השמנה, סוכרת, רמות גבוהות של כולסטרול רע בדם ולחץ דם גבוה. מנתונים שהצטברו לאורך השנים האחרונות, נמצא שבאנשים עם סוכרת ואבני כליה שכיחות אבני חומצה אורית מגיעה ל- 40%!
הסיבה העיקרית להיווצרות אבני חומצה אורית היא שתן חומצי, המאפיין אנשים הסובלים מהשמנת יתר ומסוכרת.
החדשות הטובות הן שניתן לטפל באבני חומצה אורית ולהמיס אותן, באמצעות תרופות ייעודיות הניתנות למשך כחודשיים עד שלושה, וגורמות לשתן להיות בסיסי יותר. תרופות אלו יעילות גם במניעת היווצרות נוספת של אבני חומצה אורית בעתיד.
עם זאת, חשוב לבין שאבחון סוג האבן הוא אתגר של ממש, כל עוד האבן נמצאת בגופו של המטופל.
לראשונה – הקשר שבין סוג האבן לסיכון להיווצרות אבן נוספת בכליה
בעבודה שפורסמה בשנת 2025, בראשותו של פרופסור ליפשיץ, נמצא לראשונה שניתן לסווג את הסיכון להישנות אבן בכליה בעתיד, לפי סוג האבן.
המחקר כלל קבוצה של למעלה מ-8000 מטופלים שעברו ניתוח להוצאת אבני כליה בישראל, בין השנים 2013 ל -2020, ונבדק סוג האבן ממנה סבלו מטופלים אלו. כמו כן, נבדק מהו שיעור המטופלים שנזקקו לניתוח נוסף להוצאת אבן בכליה, בטווח של 5 שנים מהופעת האבן הראשונה, כתלות בסוג האבן.
כפי שניתן לראות בגרף המצורף, במחקר נמצא שניתן לחלק הסיכון להישנות אבן בכליה במטופלים אלו, לשלוש דרגות סיכון – מסיכון נמוך ועד גבוה, בהתאם לסוג האבן ממנה סבלו.
כך, מטופלים שנמצאה אצלם אבן מסוג סידן אוקסלט, הוגדרו ברמת הסיכון הנמוכה ביותר להופעת אבן נוספת בכליה בטווח של 5 שנים מהופעת האבן הראשונה.
בדרגת הסיכון הבינונית נכללו מטופלים שנמצאה אצלם אבן מחומצה אורית ואבן מסוג סידן פוספאט,
ואילו בדרגת הסיכון הגבוהה ביותר נכללו מטופלים שסבלו מאבני סטרוויט ומאבני ברושיט וציסטין,
הנדירות יותר.
כמו כן, נמצא במחקר כי למטופלים שהוגדרו בדרגת סיכון בינונית 50% יותר סיכון להופעת אבן נוספת בכליה תוך 5 שנים, לעומת מטופלים בדרגת סיכון נמוכה.
כמו כן, נמצא שלמטופלים בדרגת סיכון גבוהה יש פי 2 סיכון להופעת אבן נוספת בכליה בטווח של 5 שנים, לעומת מטופלים בדרגת הסיכון הנמוכה.
מחקר זה מדגיש למעשה את חשיבותו הרבה של אבחון סוג האבן, ומאפשר כעת לאורולוגים להבין מהו הסיכון של אותו מטופל לפתח אבן נוספת בכליה בעתיד, כתלות בסוג האבן ממנה סבל. בנוסף, מידע זה יאפשר לאורולוגים להדגיש בפני מטופלים הנמצאים בדרגת סיכון בינונית וגבוהה את חשיבותו של הטיפול המניעתי בהפחתת הסיכון להופעות אבן נוספת בכליה בעתיד.
טיפול
הטיפול באבנים בכליות משתנה בהתאם לסוג האבן, גודלה והמיקום שלה בחלל הבטן. ישנם שלושה סוגים של טיפולים לא פולשניים:
- המתנה להפרשת האבן עם השתן: אבני כליה רבות הן כה קטנות, שהן יכולות לצאת מהגוף באופן טבעי עם הפרשת השתן. האבן עוברת בהדרגה מהכליה לשופכן ומיקום הכאב משתנה בהתאם. בעת שהאבן נפלטת לשלפוחית השתן יש בדרך כלל הקלה בכאב. במרבית המקרים לא תהיה בעיה לאבן להיפלט במהלך השתנה. הטיפול במהלך ההמתנה ליציאת האבן כולל משככי כאבים ולעיתים תרופות שיכולות להאיץ את תהליך הפליטה. תהליך זה עשוי להימשך מספר ימים עד שבועות ספורים, והוא בדרך כלל אינו דורש אשפוז.
- המסת אבני חומצת שתן: אבנים מסוג חומצה אורית ניתנות לעיתים להמסה על ידי הבססת השתן
- ריסוק חוץ גופי (ESWL)
זוהי טכניקה חוץ גופית לא-פולשנית, שבה משתמשים בגלי הלם מכוונים לשם ריסוק אבנים בכליות, בעזרת מכשיר הנקרא ליטוטריפטר. לאחר ריסוק האבנים, החלקיקים הקטנים יוצאים מן הגוף באופן טבעי עם השתן. התהליך מתרחש בהרדמה מקומית או מלאה, והוא נמשך כשעה . רק אבנים המודגמות בצילום בטן ניתנות לריסוק . היתרון של פעולה זו הוא בהיותה לא פולשנית. החסרונות כוללים אחוז הצלחה נמוך יחסית וכאבים שעלולים להיות בזמן פליטת הפירורים.
אורטרוסקופיה
בתהליך אורטרוסקופיה מחדירים טלסקופ זעיר דרך השופכה, שלפוחית השתן והשופכן (הצינור המחבר בין הכליות לשלפוחית השתן). התהליך מבוצע בדרך כלל בהרדמה מלאה, והוא נמשך כשעה. כאשר האבן קטנה, ניתן להוציא אותה בשלמותה, אך לעיתים יש צורך לרסק את האבן בעזרת סיב לייזר מדוייק ביותר. מרבית פיסות האבן מפונות בזמן הפעולה. פירורים קטנים יפלטו מהגוף באופן טבעי. זוהי שיטה יעילה במיוחד, המתאימה לרוב סוגי האבנים.
4. ריסוק מלעורי (PCNL)
תהליך זה מיועד לריסוק אבנים גדולות או כאלו שלא ניתן לטפל בשיטות אחרות. התהליך נמשך בין שעתיים לשלוש שעות, וההחלמה ממנו לוקחת בדרך כלל מספר ימים.
בתהליך ריסוק מלעורי מכניסים טלסקופ מיוחד דרך חתך קטן במותן אל תוך הכליה. דרך הטלסקופ ניתן להחדיר מכשור שמסוגל לטחון את האבן ולשאוב הפירורים בו זמנית . זו פעולה פולשנית אך יעילה מאד
שאלות נפוצות
שאלה: כמה זמן נמשך התקף אבנים בכליות?
תשובה: התקף אבנים בכליות עשוי להימשך שבועות ספורים, אם הוא אינו מטופל. אם האבנים קטנות, הן עשויות להיפלט מן הגוף באופן טבעי לאחר פרק זמן זה. עם זאת, לא כדאי לחכות ולתת לתופעה לעבור לבד, כיוון שללא טיפול הדבר עשוי להוות סכנת חיים. אם אתם חושדים כי אתם סובלים מאבנים בכליות – פנו מיד לטיפול רפואי.
שאלה: האם ההתקף יכול לחזור?
תשובה: בהחלט. ישנם אנשים שנוטים לפתח אבנים בכליות, במיוחד אם ההפרעה בעלת מקור גנטי. לכן, חשוב מאוד לשתות הרבה מים, להקפיד על פעילות גופנית ולאכול תזונה נכונה שתקטין את הסיכוי להישנות התופעה.
שאלה: מהם הסיבוכים של אבנים בכליות?
תשובה: מלבד תסמינים כמו כאב, הקאות ודם בשתן, אבנים בכליות עלולות לגרום לסיבוכים רפואיים רציניים, הכוללים:
- זיהומים חמורים שעלולים להיות מסכני חיים
- צלקות ופגיעה בכליות
- אי ספיקת כליות חמורה
- אובדן תפקוד מוחלט של כליה
- חסימת שלפוחית השתן, המביאה לעצירת שתן כואבת
שאלה: האם יש טיפול טבעי?
תשובה: ישנם מספר טיפולים טבעיים באבנים בכליות, הכוללים צריכה של מזונות ותוספי תזונה שונים, אך הטיפולים הללו אינם מוכחים קלינית. כמו במקרים רבים, התרופה הטובה ביותר היא מניעה על ידי צריכה מרובה של מים, הימנעות מהתייבשות ואכילת תזונה מאוזנת.
